תוכנה כאמצעי ביטוי.

כנראה יש מיליוני דברים שאנשים דמיינו אבל אף פעם לא יצרו, כי לא היו להם הכישורים להפיח בהם חיים.

משחק, סיפור אינטראקטיבי, עולם דיגיטלי מוזר, אתר שמרגיש כמו שום מקום אחר באינטרנט. רעיונות שאף פעם לא יצאו מגבולות הדמיון, כי כדי ליצור אותם היה צריך כישורים שלא היו ליוצרים שלהם.

בינה מלאכותית משנה את זה.

אני חווה את זה בעצמי, כשאני משתמש בבינה מלאכותית כדי לבנות דברים שאולי אף פעם לא הייתי בונה אחרת. וזה גרם לי לחשוב שאולי משהו גדול יותר מפיתוח תוכנה משתנה: תוכנה הופכת לאמצעי שדרכו יותר אנשים יכולים לבטא את עצמם.

לא הכול צריך להיות שימושי

יש הבדל בין לבנות תוכנה כדי לפתור בעיה לבין ליצור משהו כי אתה רוצה שהוא יהיה קיים.

הראשון עוסק בתועלת. יש לך צורך, ותוכנה היא דרך לספק אותו.

את השני קשה יותר להסביר. אולי יש לך רעיון למשחק, לחוויה אינטראקטיבית מוזרה, לאתר אישי, או לאיזה דבר דיגיטלי קטן שאין לו מטרה ברורה. אתה יוצר אותו כי אתה סקרן לגביו, כי הוא משקף משהו שמעניין אותך, או פשוט כי אתה רוצה לראות מה יקרה.

הוא לא צריך להפוך לעסק. הוא לא צריך למשוך משתמשים. הוא אפילו לא צריך להיות שימושי למישהו אחר.

לפעמים אתה פשוט רוצה ליצור משהו.

תמיד עשינו את זה בצורות אחרות. אנשים כותבים סיפורים שאף אחד לא קורא, מצלמים תמונות שהם אף פעם לא מפרסמים, מנגנים מוזיקה בחדר השינה, או מכינים דברים לבית שאף אחד אחר לעולם לא יראה. אנחנו לא צריכים להצדיק כל מעשה יצירתי דרך הערך המעשי שלו.

תוכנה הייתה שונה באופן מסורתי. כדי ליצור אפילו חוויה אינטראקטיבית קטנה היה צריך סט די ספציפי של כישורים טכניים. אם רצית לבנות משחק, היית צריך ללמוד תכנות, מנועי משחק, וכנראה עוד ערימה של דברים. לא הספיק שיהיה לך רעיון. היית צריך גם לדעת איך לממש אותו.

בינה מלאכותית משנה את המשוואה הזאת.

הפער בין רעיון לבין הביטוי שלו

תמיד היו אנשים עם רעיונות שהם לא יכלו להפיח בהם חיים, כי לא היו להם הכישורים לבצע אותם.

מישהו יכול לדמיין ציור יפהפה אבל לא לדעת לצייר. מישהו יכול לשמוע מנגינה בראש אבל לא לדעת לנגן על כלי. מישהו יכול לדמיין עולם אינטראקטיבי אבל לא לדעת בכלל איך לבנות אותו.

אנחנו נוטים לקבל את המגבלות האלה כחלק מהתהליך היצירתי. אמצעי ביטוי שונים דורשים כישורים שונים, ורוב האנשים לא יכולים לשלוט בכולם.

אבל מה אם הכישורים שנדרשים כדי להשתמש באמצעי ביטוי מסוים יפסיקו להיות מחסום כל כך גדול?

בינה מלאכותית לא מבטלת את הצורך ביצירתיות, בשיקול דעת או בטעם. אתה עדיין צריך להחליט מה אתה רוצה ליצור, להוביל את התהליך, להעריך את התוצאה ולהבין מה חסר. אבל אתה כבר לא חייב לשלוט בעצמך בכל תחום טכני שמעורב בהפחת חיים ברעיון.

אתה יכול להתמקד יותר בדבר שאתה רוצה לבטא, ופחות במכניקה שנדרשת כדי לבטא אותו.

אני חושב שזה מעניין במיוחד בתוכנה, כי זה אמצעי כל כך גמיש. אפשר ליצור תמונות, צלילים, סיפורים, משחקים, סימולציות, כלים ועולמות אינטראקטיביים. אפשר לבנות דברים שמגיבים לאנשים, משתנים עם הזמן, או מתנהגים בדרכים שהיו בלתי אפשריות ביצירה סטטית.

ואתה לא צריך להשתייך לשום קטגוריה מוכרת. אתה יכול ליצור משהו שעדיין אין לו שם.

אתה לא חייב להיות אמן

אני לא חושב שהתוצאה המעניינת היא שבינה מלאכותית תהפוך את כולם לאמנים.

חלק מהאנשים ישתמשו בתוכנה במכוון כדי ליצור אמנות. אחרים פשוט ייצרו דברים שמבטאים מי הם, מה חשוב להם, או איך הם רואים את העולם, בלי לחשוב על עצמם כאמנים בכלל.

ככה אנשים כבר מתייחסים לאמצעי ביטוי יצירתיים אחרים. יש שמציירים כי הם רוצים להיות ציירים. אחרים מציירים, מעצבים, כותבים או עושים מוזיקה פשוט כי הם נהנים מזה.

אותו דחף יכול למצוא את דרכו גם לתוכנה.

מישהו יכול לבנות משחק קטנטן בהשראת זיכרון ילדות. מישהו אחר יכול ליצור ויזואליזציה אינטראקטיבית של רעיון שהוא אובססיבי לגביו. אדם נוסף יכול ליצור אתר אישי שמרגיש יותר כמו מקום מאשר כמו אוסף של דפים.

אף אחד מהדברים האלה לא צריך להיחשב אמנות. הם רק צריכים להיות דברים שמישהו רצה ליצור.

ואולי חלק מהם כן יהיו אמנות, בין אם היוצרים שלהם התכוונו לכך ובין אם לא.

סוג חדש של ביטוי ברשת

האינטרנט הנגיש את הפרסום כמעט לכולם. כבר לא היית צריך הוצאה לאור כדי להפיץ את מה שכתבת, או רשת טלוויזיה כדי לשתף סרטון. יכולת ליצור משהו ולהעלות אותו לרשת בעצמך.

אבל לפרסם וליצור הם שני דברים שונים.

מה אם בינה מלאכותית תהפוך באופן דומה את היצירה של חוויות אינטראקטיביות לנגישה? במקום לשתף רק טקסט, תמונות וסרטונים, אנשים יוכלו לשתף עולמות קטנים, משחקים, סימולציות וניסויים שאחרים יכולים באמת לתקשר איתם.

תדמיין שאתה מטייל באינטרנט ומוצא משהו שמישהו יצר בצהריים אחד כי היה לו רעיון שהוא רצה לחקור. לא סטארטאפ, לא מוצר מסחרי מלוטש, לא תוכן שעבר אופטימיזציה למעורבות. רק יצירה קטנה ואישית.

אולי תשחק בזה חמש דקות, תשלח את זה לחבר, או תיצור משהו משלך בתגובה.

אני לא יודע איך אינטרנט כזה ייראה, או אם זה יהפוך לחלק משמעותי מהדרך שבה אנשים מבטאים את עצמם ברשת. אבל אני אוהב את האפשרות.

בילינו שנים בלהפוך את הצריכה וההפצה של דברים לקלות יותר. אולי אנחנו נכנסים לתקופה שבה גם ליצור סוגים חדשים לגמרי של דברים נהיה קל יותר.

מה ניצור כשאפשר ליצור כמעט הכול?

כמובן, להפוך דברים לקלים יותר לא הופך אותם אוטומטית למעניינים יותר. בינה מלאכותית יכולה לייצר כמות עצומה של תוצרים גנריים, והוזלת העלות של היצירה לא מבטיחה שלתוצאה תהיה משמעות רבה.

יש עוד משהו שאני מוצא מעניין בזה. גם אם הבינה המלאכותית עושה את רוב העבודה בפועל, התוצאה עדיין יכולה להיות אישית מאוד.

יכול להיות לך רעיון מאוד ספציפי של מה שאתה רוצה ליצור, אכפת לך מכל פרט קטן, אתה דוחה מאה גרסאות עד שמשהו מרגיש נכון, וממשיך לעשות איטרציות עד שהתוצאה תואמת את מה שהיה לך בראש. בינה מלאכותית יכולה לכתוב כל שורת קוד, לייצר כל נכס ולטפל ברוב המימוש, אבל זה לא אומר שהעבודה כבר לא שלך.

התהליך היצירתי לא חייב להיות לייצר בעצמך כל חלק. הוא יכול להיות לדעת מה אתה רוצה, לזהות מתי משהו לא בסדר, ולהוביל את העבודה לעבר חזון שרק לך היה מלכתחילה.

אולי זה עוד דבר שבינה מלאכותית משנה: לא רק מי זוכה ליצור, אלא מה זה אומר להיות האדם שיוצר משהו.

מה שמעניין אותי יותר זה מה אנשים עשויים ליצור כשהמחסום בין לדמיין משהו לבין להביא אותו לעולם נהיה קטן יותר.

כמה רעיונות אף פעם לא הפכו לשום דבר רק כי האדם שהגה אותם לא יכול היה לבצע אותם? כמה אנשים אף פעם לא ראו את עצמם כיצירתיים כי לא היו להם הכישורים להשתמש באמצעי הביטוי שעמדו לרשותם? אילו דברים הם עשויים ליצור אם המגבלות האלה ישתנו?

אני לא יודע את התשובות. אני חווה את השינוי הזה בעצמי, וזאת אחת הסיבות שאני נהנה לבנות דברים מחוץ לגבולות הרגילים של פיתוח תוכנה.

אולי ההשלכה המעניינת ביותר של בינה מלאכותית היא לא שנבנה את אותה תוכנה עם פחות אנשים, או שנבנה אותה מהר יותר.

אולי היא שנתחיל ליצור דברים שאחרת לא היו קיימים, בלי שום סיבה מיוחדת חוץ מזה שמישהו רצה ליצור אותם.

ואני חושב שזה משהו שכדאי להתרגש ממנו.